top of page

מהם סימנים מדאיגים בגיל ההתבגרות?

רונית (שם בדוי) הגיעה אלי נסערת לקליניקה לפגישה דחופה,

אחרי שגילתה התכתבות באינסטגרם של בתה עם נער מתל אביב,

שהתרשמה שהוא הרבה יותר מבוגר ממה שהוא מציג את עצמו.

מתברר שהבת שלחה לו תמונות שלה, חלקן חושפניות

וסיפרה כמה קשה לה בחיים, שהחברות שלה מתרחקות ממנה ושהיא מיואשת.


רונית נבהלה מאד כמובן, אך רגע לפני השיחה עם הבת - החליטה להגיע אלי להתייעצות.

לבקשתי, הגיעה עם בעלה.

בפגישה סיפרה שכשראתה את התמונות "חרב עליה עולמה",

היא לא הבינה איך לא ידעה מכלום ואשמה נוראית אפפה אותה.

היא הופתעה שהבת שלה לא שיתפה אותה ומיד בדקה עם בעלה, אם סיפרה לו משהו.

בעלה שיתף שגם הוא לא חשד בכלום ולא ראה שום סימן בעייתי אצל הבת.


1. הגילוי: לפעמים - משברים מתרחשים בהפתעה, ותחושות ההורים מאד קשות.

אשמה, חרדה, כעס ובלבול - מתערבבים בתוכם.

בשלב הראשון, הכי חשוב להורים - לעודד האחד את השני ולברר במהירות וביעילות מה קרה כאן.


כששאלתי לגבי התקשורת שלהם עם הבת סיפרו ש"היא תמיד הייתה ילדה מופנמת",

עם חברה טובה או שתיים, "..ילדה טובה, הכל בסדר כזה..,

בתיכון קצת מתקשה בלימודים אך הציונים שלה בסדר" והם לא לוחצים עליה.

חשוב להם שתהיה מאושרת.

בזמן האחרון קצת יותר מסתגרת בחדר ומסבירה שמתאמנת על הגיטרה.

בעבר היו כמה ריבים עם החברות, ולאחרונה החליטה שלא רוצה לצאת לטיול השנתי,

והם לא הצליחו לשכנע אותה לצאת.


2. לפעמים משברים לא מתרחשים סביב אירוע בולט אחד אלא הם רצף של אירועים קטנים שנראים כאילו "לא נוראיים" - אך מייצרים תחושת שבר שהולכת ומתגברת מבפנים.


בדקתי עם ההורים, האם יכולים לחשוב על רמזים או סימנים נוספים של קושי, שהבת שידרה,

איך עברה את תקופת הסגרים בקורונה, איך הגיבה ללמידה בזום..

התברר שבשנה הקודמת היו דיי הרבה מריבות עם החברות שהכבידו מאד על הבת,

ואפילו היו תקופות שירדה במשקל.

גם המעבר לתיכון לא היה פשוט.


3. בגיל ההתבגרות כל סימן חשוב!

ומעבר לכך - תקופת הקורונה הייתה מאד מורכבת לכולנו - ובאותה תקופה גם מי שנראה מתמודד,

יתכן ומתקשה אחר כך לחזור לתפקוד מלא. ישנם קשיים שצצים רק אחר כך..


סערות ההורמונים שמאפיינות את תקופת ההתבגרות ורוחשות בתוך הגוף

משפיעות מאד על מצב הרוח של המתבגרים, וקשה להם מאד להישאר הגיוניים מול קשיים.

לכן הם נדחפים להתנהגויות קיצוניות או בעייתיות דוגמת הפחתה או הגברה של אכילה (למלא את הריקנות או להשכיח את הבדידות), הימנעות ממצבים מאתגרים דוגמת מצבים חברתיים ועוד.


4. מהם הסימנים המדאיגים - שחשוב שלא נפספס?


כל שינוי בהתנהגות השיגרתיתהוא פוטנציאל לשמש סימן של קושי!

לכן חשוב ביותר לברר מה עומד מאחורי השינויים דוגמת - אי יציאה לטיול, הימנעות מיציאה עם חברות, הסתגרות בחדר (למרות שלגיטימית כדאי לשים לב להצטברות), שינוי באכילה, שינוי בביגוד וכו'.


נשמע חפרני? לא נורא!

המסר שהורים מעבירים כשהם שמים לב הוא: איכפת לי וחשוב לי להבין מה עומד מאחורי ההתנהגות שלך, וביחד ננסה להבין את זה ולהקל.


הנטייה הטבעית בגיל הזה היא להתמודד לבד, לחפש פתרונות אצל החברים.חברות

או להסתיר את הקושי, בתקווה ש- "אולי הוא יעבור מעצמו"

מתוך רצון אמיתי להיות עצמאיים מצליחים ומוצלחים, בעיני עצמם ובעיני ההורים.


5. עבור בני נוער – החברים הם הכול!

ההתרחקות מההורים היא טבעית והקבוצה החברתית ממלאת את כל התפקידים!!! החברים/חברות הם מקור לתמיכה, להשוואה, להנאה אך גם מייצרים קושי. כשחבר נפרד, כשחברה מתרחקת, כשקבוצה מסתכסכת - התחושה של המתבגרים היא של "סוף העולם" - כי הם כל עולמם!!!

וגם בגלל שההורמונליות מקשה על יצירת פרופורציות...

ולכן כשדברים מסתבכים להם בתחום החברתי - החשש שלהם הוא עצום > שם תלוי הביטחון העצמי שלהם ותחושת האושר למעשה, ואז נקבל תגובות דרמטיות שעלולות להפוך קיצוניות.


סימנים מדאיגים לגיל ההתבגרות

7. בנוסף – נוכחות הרשתות החברתיות השונות מייצרת התמודדויות מאד מורכבות!

אם פעם היינו צריכים להצליח רק בסביבה חברתית אחת או שתיים - בכיתה ובתנועת הנוער למשל.. או בכיתה ובחוגים..

היום מתבגרים צריכים "להצליח חברתית" - כלומר להבין את השפה החברתית, למצוא את מקומם, להיות מספיק "מקובלים" ומחוזרים.. בלפחות 3 סביבות!!! - בסביבה הפיזית ובשתי רשתות חברתיות נוספות - שמהוות חלק נכבד בחייהם!


8. הקושי להרגיש מובן בתקופת ההתבגרות - יוצר פיתוי לפנות לרשתות החברתיות ולחפש שם תשובות. הרי הידע נמצא שם לא? אנחנו פונים לאינטרנט ולרשת כדי לחפש הרבה מאד מידע (לקניות, לנסיעות, לבריאות ומה לא) לכן הפנייה לאנשים ברשת מאד הגיונית עבורם, והם עלולים להסתבך בקשרים מפוקפקים ומסוכנים עבורם.


9. החיפוש אחרי הריגוש במקביל להכחשת הסכנה: התחושה שהם משתנים, גדלים ויכולים – גורמת למתבגרים לחפש ריגושים ולנסות כל דבר – גם אם הוא בעייתי.

הרצון לקבל מחמאות וחיזוקים חיוביים – מוביל פעמים רבות לחפש חיזוק אצל אנשים

לא מוכרים ברשת – "כי זה כאילו לא מזיק" – הם רחוקים...


10. כאן בדיוק נמצא תפקיד ההורים!

הורים הם אלה שיש להם את היכולת להיות אמפתיים לקושי (גם אם עברו את גיל ההתבגרות מזמן)

להבין את הרצונות הצעירים אך גם להבליט את הסכנות, לייצר ערוצי תקשורת פתוחים ולשים גבולות והגבלות!


מה עוזר?

1. להישאר בעמדת פיקוח הורי אסרטיבי – לבדוק ניידים, התכתבויות ברשתות,

לדעת את הסיסמאות כחלק מהשגרה.

הורים "חפרנים ונודניקים" – הם גם הורים נוכחים ואיכפתיים.


2. לשמור עם בני הנוער על תקשורת פתוחה – פחות שיפוטית ויותר הקשבה –

רק כך אפשר יהיה לספר לנו גם דברים קשים ומביכים שמתביישים בהם.


3. להיות בקשר טוב עם החברים/חברות – הם תמיד יודעים יותר מההורים, ובמצבי משבר,

לפעמים מתנתק הקשר עם הנער.ה וניתן לתקשר עם החברים/ות.


4. להתייעץ עם בעל מקצוע כשמודאגים או כשמתלבטים איך לנהוג – יש הרבה דרכים ושיטות לייצר תקשורת טובה יותר מהקיימת.

בפגישת הורים ניתן לקבל הכוונה, עצות ודרכי פעולה יעילות להתערבות והתמודדות.

זקוקים להתייעצות? פנו בהקדם - הרבה יותר אפשרי לעזור כך.


ובהצלחה לכולנו :)

208 צפיות0 תגובות

פוסטים קשורים

הצג הכול

Σχόλια


bottom of page