לא פשוט לצאת ממשבר - הנה הסיבות ואיך להקל

זהו? נגמר? אז למה אנחנו ככה? קצת עייפים, לפעמים מותשים, קצת כבדים, מבולבלים..

כבר שנים אני מלווה משברים אישיים וקהילתיים, ובכל פעם רואה את אותו תהליך:

הכניסה למצב משברי – מהירה ולרוב גם יעילה. למרות הלחץ (ובזכותו) אנו עוצרים הכול לטובת החירום, מגייסים כוחות כדי "להתמודד עם כל מה שקורה" ומגייסים משאבי התמודדות מעצמנו ומהסביבה.

היציאה מהמשבר - לא פשוטה, לוקחת זמן ולפעמים מפתיעה אותנו התחושה. מדוע?

הנה כמה סיבות:

1. מבחינה רגשית - קודם כל יש צורך לשחרר את כל התחושות שהיו והרגשות שפעלו, ושחרור לוקח זמן.
   

2. פוגשים את המחיר - במציאות אנו פוגשים את הנזק שנגרם - אצל חלקנו זה נזק ואובדן ואצל רבים זה אפילו רק הזמן שלא עבדנו או האירועים שהתבטלו. לפעמים מאד קשה, לפעמים לא נורא אבל בכל מקרה יש מחיר.
   

3. פוגשים את הפער בין מה שחלמנו ובין המציאות: בזמן החזרה לשגרה אנו גם פוגשים את כל הפנטזיות שדמיינו סביב ניצחון, וגם סביב החזרה לשגרה.. ואז אנו לפעמים מופתעים מהתחושות שלנו: העייפות, או הריקנות, או האכזבה..
   

4. מופיע געגוע לפעמים אל הטוב שהיה (אם היה). אחד המנגנונים האנושיים הוא לעשות אידאליזציה לעבר - כלומר לשים לב למשהו דווקא כשהוא נגמר. מכירים? לכן כאשר אנו במשבר, אנו מתגעגעים לחלקים טובים שיש בשגרה, וכאשר אנו יוצאים מהמשבר וחוזרים לשגרה, לפעמים נתגעגע לחלקים שנהנינו מהם במהלך המשבר - הזמן עם המשפחה, או העומס שנעצר.. וכו'.
   

מה הפתרון? יש כמה:

​

1. להיות מודעים לכול התחושות ולדבר עליהן.

2. לקבל את התחושות השונות של האנשים סביבנו: ילדים יכולים מאד לשמוח על החזרה לשגרה ולחברים שבבית הספר,

נוער בדרך כלל מקטר על החזרה למשימות (ואם זה בסוף שנה אז הקיטורים הם על ביטול המסיבות)

מבוגרים סביבנו יכולים לחוש עצב בעקבות הנזק וכו'

חשוב בזמן החזרה לשגרה לא לשפוט את התחושות השונות.

3. תמיד תמיד להתמקד בחיובי בכל מצב – מה חזר אינו מתוך מה שאנחנו אוהבים?

ובהסתכלות אחורה - מה עשינו טוב בזמן המשבר? בואו נדבר על זה.

את הטוב מהעבר + הטוב שעכשיו אנחנו לוקחים איתנו למרכז תשומת הלב!!!

ואם בכל זאת מרגישים מועקה, מתלבטים איך ומה לעשות, ממש לא צריך להישאר עם זה לבד ! אפשר להתקשר להתייעצות קצרה ולזכות גם בשחרור וגם בהבנה.