איך משתחררים מריצוי כדי להרגיש חופש והגשמה?

יש תבניות קדומות שניבנו בתוכנו, בילדות, ובבגרות חונקות אותנו, בלי שאנו שמים לב. זיהוי שלהן מוביל לשיחרור עוצמתי ביותר.

הסיפור של דינה: "אמא שלי הייתה אחת ויחידה. מצד אחד מדהימה, מצד שני "על פיה יישק דבר". ביום רביעי כולנו ניקינו את הבית. כל הבנות הכוונה. האחיות שלי השתוללו עם המים וצחקו, אבל אני עשיתי את העיקר. כדי שהיא תהיה גאה בי. כל כך רציתי שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי. הייתי מוכנה לעשות הכל. והיום? את מי שאני אוהבת אני יודעת שאני מרצה,

שמה את הצרכים שלו לפני הצרכים שלי, אבל אני לא מסוגלת להפסיק.

דווקא לרצות אותו קל לי יותר מאשר להגיד מה אני רוצה".

"באמת?" השחלתי מילה, "כי אני שומעת הרבה סבל". "אני מומחית בזה", דינה ענתה, "רק שאז אני גם מרגישה שקופה. "אני כבר לא זוכרת מה אני רוצה, ולא יכולה אחרת". "את כל כך צודקת" אמרתי. "שתי התחושות ממש קשורות.

כשאנחנו שוב ושוב שמות את הצרכים של אחרים לפני שלנו,

אנחנו שוכחות מה אנחנו רוצות וצריכות, ואז אנחנו הופכות שקופות.

שקופות לסביבה והכי חמור - אפילו שקופות לעצמנו.

מה דעתך לשנות את הסיפור שלך?" שאלתי (מצניעה חצי חיוך) דינה חייכה וענתה בחיוך של הקלה "כן, לכן אני פה. מחר מתחיל הצעד של שארית חיי?". "בהחלט" עניתי, "אם את רוצה".

לרצות שוב ושוב את האחרים - מייצר עבדות מרצון.

כזו שהאחרים בחיינו לא ביקשו אותה אבל נהנים ממנה מאד.

זה מתחיל בילדות, ילדים תלויים לחלוטין בהוריהם

אז הם לומדים לרצות אותם כדי לא לאבד את אהבתם.

בילדות זו למידה חיובית כי לפעמים אי אפשר לעשות "מה שאני רוצה"

וחייבים לעשות "מה שצריך", ובהמשך משלבים את מה שצריך עם מה שרוצים.

א ב ל - כאשר התבנית הפנימית של הריצוי - הופכת לדרך העיקרית ליצירת קשרים "כי רק כך הם יזכו באהבה" - מתחילה בעיה!

כי שאנחנו מרצים אחרים כל הזמן, מתוך אמונה שאחרת לא נקבל אהבה

אנחנו מאבדים את עצמנו...

חיים בפחד תמידי

והופכים ממש שקופים לעצמנו.. כבר לא זוכרים מה אנחנו רוצים

מכילים רק את הרצונות של אחרים.

ואז נוצר העצב, הדכדוך והסבל.

הפתרון - הוא להבין שבעצם - אפשר לשנות את התבנית ששלטה!

בשילוב עם הגישה הנרטיבית - לפיה אפשר לספר סיפור אחר של חיי!

אפשר לקבל אהבה גם בלי לרצות כל הזמן.

נכון - זה מפחיד לפעמים לעשות שינוי מבפנים אבל -

החופש שזוכים לו שווה הכל.

ממש יציאת מצריים פרטית. אל תוותר.י.

ואם את.ה צריכים עזרה - (שזה הכי לגיטימי בעולם) -

מוזמנים לבוא.

לא תאמינו שחיכיתם כל כך הרבה זמן.