בשבוע הזה, מיום השואה עד יום הזיכרון בולט העצב.
כמו מתגלה ועולה לאט לאט מעל פני השטח.
ואפשר לשתף אותו, לבכות אותו החוצה, לדבר עליו
אולי קצת להחזיק אותו ביחד עם כולם,
לא רק לבד כמו בכל השנה.
מי שהיה בתופת מתאר שהסבל אינסופי. בלתי נתפס.
סבל של המונים.
ומי שאיבד את היקר לו מכל אומר גם כן – זר לא יבין זאת.
בלתי נתפס.
אני פוגשת סבל כל השנה ובצידו – את כוחות הנפש להתגבר!
ומתפעלת בכל פעם מחדש
מהגבורה האישית של כל מי שעבר טראומה, ושרד,
והתגבר והמשיך בחייו
ובנה כאן משפחה ומדינה.
ולכן השבוע הזה – במקביל לעצב מלא גם בחמלה ותקווה, ואהבה ורוח האדם
ובא ללמד אותנו לא להיות לבד.
רק ביחד.
コメント