סיפור מקרה מהקליניקה:
היא נכנסה לפגישה במבט סקרן, ילדונת בת 6. נראית קצת קטנה לגילה.
כשחייכתי החזירה לי חיוך קטן והתיישבה על אימה.
בקלות סיפרה על בית הספר החדש.
אמרה שהיא נהנית לקרוא, שהמורה נחמדה אך קצת צועקת,
ובעצב הוסיפה: "אין לי חברים".
ליבי יצא אליה.
אמא של גאיה סיפרה שעברו לאזור בקיץ, וגאיה עלתה לכיתה א' בלי להכיר אף אחד,
בקושי הספיקה להיות בבית ספר בספטמבר ופרצה המלחמה.
מאז שחזרו לבית ספר היא נשארת בהפסקות בכיתה,
לא מרגישה מוזמנת ולא מצטרפת לשום משחק.
אימה הוסיפה בהתנצלות שהם עדיין לא מכירים הרבה אנשים בסביבה.
ממה את דואגת? שאלתי את הקטנה, בעדינות.
שיצחקו עליי, אמרה בשקט
זה כבר קרה פעם? שאלתי
כן, ענתה. בגן.
ואז שמעתי את הסיפור העצוב מאימה, על הדחיה שעברה בגן והפחד שנשאר.
"הבנתי", אמרתי, "זה בטח מאד מפחיד להתחבר לחברים חדשים אם בגן שהיה פעם, היו חברים שהעליבו אותך. את רוצה שנחשוב ביחד איך למצוא חברים שיודעים להיות חברים טובים?"
עיניה אורו.
"אמא תעזור לך בזה" הוספתי, כדי שלא תרגיש כל כך לבד.
"היא תזמין הביתה חברות שיודעות להיות חברות טובות,
את תספרי לה מי נחמדה בכיתה וביחד תבחרו את מי את רוצה כחברה.
ואחרי שתשחקו בבית ויהיה לכן נחמד,
כבר יהיה לך יותר קל לשחק איתן גם בהפסקה. מסכימה?"
הסבר: ילדים שעברו דחיה חברתית צריכים להרגיש שמי שמקשיב מבין היטב מה עובר עליהם. במצבים כאלה הם מרגישים בודדים ושהמצב לא ישתנה "אף פעם". לכן חשוב ביותר גם לתת כיוון לפתרון ועידוד שאפשר לשנות את המצב ואפשר להרגיש אחרת.
בפגישות הבאות עם האם עזרתי לה לעבד עם גאיה את סיפור הדחיה הקודמת שעברה.
כמו כן, בדקתי כמה היא יודעת להשתלב חברתית כיום, ונתתי הדרכה איך אפשר לעזור לה בבית לפתח כישורים חברתיים באמצעות משחק משותף.
במקביל המלצתי להתייעץ עם המחנכת כדי לדעת עם מי כדאי ליצור קשר עבור גאיה. למחנכות יש הכרות עם מגוון ילדים.
אמא של גאיה התגלתה כחרוצה ביותר והתוצאות הטובות הגיעו במהרה. כשיצרה את הקשר המתאים עם האימהות, גאיה קיבלה מיד הזמנה משתי חברות למפגש אחר הצהריים ומשם נפתחה דרך לחברויות מרגשות.
"פגשתי אימהות רגישות שהצליחו לעזור לי לרפא את כאב הלב של גאיה" סיפרה לי אימה בעיניים נוצצות..
ואני הוספתי: "וביחד דאגתן שלא תישאר לה צלקת לכל החיים".
כי כשקשה – פשוט צריך להגיע ולהתייעץ, לקבל הדרכה ואז..... גם לפעול!
האושר והחיוך על פני הילדים כשהם מרגישים אהובים – שווה את הכל.
נשמע שהאמא הרגישה את העלבון של הילדה ולקחה אותו ללב ולכן לא היתה מסוגלת לתמוך בה בקהילה החדשה שעברו אליה. סיפור מרגש עם סוף טוב, איזה כיף.