בסיפור הזה אני משתמשת כדי לחזק מוטיבציה בטיפול, להדליק את היכולת להגשים חלומות, ולעודד את החיפוש של הכוחות הפנימיים.
היה היה תפוח שחלם להיות כוכב. כל בוקר הוא קם, הביט סביבו, וכל שראה היה רק תפוחים.
מיליוני תפוחים.
כולם, בדיוק כמוהו, גדלים על שורות שורות של עצי תפוחים.
תמיד חשב לעצמו, בצער, על כמה שחייו, כמו חייהם של כל התפוחים שסביבו, חסרי תכלית
"מה מר גורלי" היה בוכה. "לחיות כל חיי על עץ, רק כדי להיקטף, להיאכל ולמות….".
"האם זה כל מה שיש בחיים? "
כל לילה היה מרים את עיניו לשמיים והתפעל מנצנוצם הזוהר והמזהיר של הכוכבים.
קינאה מילאה את ליבו.
"כל כוכב הוא זוהר שמיימי בפני עצמו. ייחודי ומיוחד. פאר יצירה, ואני...".
וכך, כל בוקר קם לו לדיכאונו היומי, וכל לילה השתאה בקנאה למראם של הכוכבים.
בסתר ליבו חלם התפוח להיהפך לכוכב בעצמו.
כמה רצה בכך. להיות מיוחד. להרגיש מיוחד.
לחיות חיי משמעות. לתת לאור שלו לזהור.
יום אחד הגיע לשדה שבו גדל מגלה הכוכבים הגדול והמפורסם בעולם.
התפוח, שכה התעניין בכוכבים, זיהה את מגלה הכוכבים מיד.
"זאת ההזדמנות שלי" חשב התפוח. "אם רק אשכנע את מגלה הכוכבים הגדול,
אולי הוא יהפוך אותי לכוכב בעצמי".
התפוח רקח תכנית. כשרק יעבור מגלה הכוכבים הגדול לידו,
הוא יקפוץ מן העץ היישר את תיקו של מגלה הכוכבים.
אח"כ, מאוחר יותר, כשמגלה הכוכבים הגדול יתחוב את ידו אל תוך התיק,
יידחף התפוח לתוכה ויציג את עצמו ואת הסיפור שלו.
"תכנית גאונית" חיזק התפוח את עצמו, "זוהי ההזדמנות היחידה שלי" הוא חשב.
"אסור לי לפספס!!!".
ואכן, כשעבר מגלה הכוכבים הגדול ליד העץ שלו, קפץ התפוח אל תוך התיק הגדול.
היו שם משקפות, מפות ורשימות. התפוח התמקם ביניהם בהתרגשות לקראת הרגע הגדול שלו… אך לצערו, בכל פעם שמגלה הכוכבים תחב את ידו אל תוך התיק,
פיספס התפוח את ההזדמנות ולא הצליח להיכנס אל תוך ידו…
כך, פעם, אחר פעם, אחר פעם….
עד שהתפוח התייאש….
"לעולם לא אהיה כוכב" אמר לעצמו בדממה. "לעולם".
ברגע של ייאוש החליט התפוח לוותר על חלומו.
הוא החליט כי די לו עם חלומו להפוך לכוכב.
הוא בסך הכול תפוח. זה גורלו.
לכן, החליט התפוח לקפוץ החוצה מן התיק.
כך, לפחות, ימצא אותו מישהו, יאכל אותו, ויגאל אותו מייסוריו…. החליט וקפץ…
"מוזר" הביט מגלה הכוכבים הגדול בתפוח שנפל מתיקו….
"אני לא זוכר שהיה לי תפוח בתיק" הוא חשב.
בגלל שהיה רעב, החליט מגלה הכוכבים לאכול את התפוח…
הרים מגלה הכוכבים את התפוח מן הארץ, ניגבו בדש חולצתו,
קירבו לפיו ו……… "לללללללללאאאאאאאאאאאא"
צעק התפוח. "אאאאללללל תתתתאאאאככככללללל אאאוווותתתיייי!!!!!"
הוא הוסיף….
"מי אתה?" שאל מגלה הכוכבים הגדול.
התפוח סיפר לו. הכול.
את כל סיפורו.
מהימים בהם היה על העץ וחלם להפוך לכוכב.
על התכנית שרקם, על הזמן ששהה בתיק וחיכה,
על הניסיונות והאכזבות….
מגלה הכוכבים הגדול חייך.
התפוח, לא הבין למה מגלה הכוכבים הגדול מחייך מול הסיפור העצוב שלו.
"מה כל כך מצחיק?" שאל התפוח, עצבני קצת,
מגלה הכוכבים גילה לו את הסוד…..
הוא הראה לו, בדרכו המיוחדת, את מה שכל מגלה כוכבים מתחיל יודע,
את מה שכל חייו הוביל אותו במסעותיו ובחיפושיו,
את מה שהיה חבוי בתוך תוכו של התפוח והוא היה מגלה אותו
אם רק היה מסתכל עמוק פנימה, ולא למעלה, לעברם של כוכבי השמיים…
ואל תשכחו לחתוך את התפוח לרוחב ולא לאורך כמקובל .. - כי אם תחתכו אחרת מהמקובל, אחרת מהרגיל - תגלו שם................ כוכב.
כאן הוספתי עיבוד קצר שלי, כמו שאני מספרת אותו.
הנוסח המקורי מופיע באתר - גולם למספרי סיפורים, של שרון אביב המופלאה.
אתם מוזמנים לשנות את הסיפור בהתאם למילים שמטופלים אומרים לכם כשהם מוותרים על החלומות שלהם.. אז הם ירגישו שהסיפור הזה - פשוט נכתב עליהם :)