"אני מרגישה שמיציתי.."
"לא נראה לי שאמשיך.."
"אני מרגיש שאני מסתובב סביב עצמי.. "
"זה לא עובד לי.."
"אני עושה כל מה שאת אומרת וכלום לא משתנה.."
החוויה היא של חוסר התקדמות, "דריכה במקום", תסכול, חוסר אונים ותקיעות.
גם לנו כמטפלים/מאמנים/יועצים זו נקודה לא פשוטה.
גם אנחנו שותפים לכל התחושות, נדרשים להכיל, אך ככל שהזמן עובר התסכול גובר ואיתו תחושת חוסר האונים וההבנה שאם לא נצליח לעזור בנקודה זו - הטיפול ייעצר.
זה קורה לטובים ביותר! למי שעובדים לעומק ולמי שעוזרים למטופלים לגעת ולשחרר כאבים.
הידיעה שטיפול הוא תהליך שמייצר תנועה פנימית, שמחסומים והתנגדויות הם חלק מהתהליך - מסייעת לנו להחזיק מעמד עם התחושות - אך לא תמיד מסייעת למטופלים.
הם פוגשים לעיתים כאב שקשה לשאת, או מאד רוצים שינוי אך לא מצליחים ליישם,
או שמיישמים משימות ותרגולים שאנו נותנים אך ...לא מרגישים אחרת.
בשלב הזה אנו כמטפלים שוב ושוב מדברים, מזכירים את המטרות, מכילים את הקושי, מחזקים את היכולת להתמודד או להתגבר, מעצימים ו...................לפעמים לא קורה.
תקיעות - היא הנקודה שבה - אם מצליחים להתגבר עליה - פוגשים פריצת דרך נהדרת למטופל והגשמה נהדרת למטפל.ת. אם לא מתגברים עליה - מטופלים יעזבו, עם הצלחה חלקית, או תחושת החמצה ותסכול, ולפעמים אף בכעס.
לכן כל כך חשוב לזהות אותה בזמן, להתייחס אליה, ולטפל בה נכון.
במהלך 30 השנים בהן אני עובדת פיתחתי מודל חדשני של שילוב כלים טיפוליים,
כדי להתמודד בדיוק עם נקודות כאלה במהלך תהליכי טיפול.
כי נקודת התקיעות היא הנקודה בה מטפלים נדרשים להיות יצירתיים, לשקף את התקיעות אך גם להציע לעיתים כלי טיפולי אחר.
לכן כל כך חשוב אז להתייעץ! בסופרויז'ין אישי או קבוצתי,
לקבל עוד זוויות טיפוליות, שלא חשבנו עליהן.
שיח מטפלים - בדרך כלל מאפשר למטפלים/מאמנים/יועצים התבוננות רחבה יותר, ואז יכולת למצוא פתרון או כיוון שלא חשבו עליו קודם.
