איך משלבים בין שיטות טיפול שונות?
סיפור הטיפול של עדי מדגים שילוב כלים שיטות טיפול מוצלח:
עדי, בת 27, אישה צעירה וחכמה, חרוצה ונעימה, אמא לעידו בן השנתיים, הגיעה אלי לטיפול עם עצב עמוק על מותו הפתאומי של אביה לפני שנתיים. כל איזכור של האב, או של המחלה שלו הוביל אותה לבכי.
עדי הייתה מודעת לקושי שלה לשחרר את האבל על אביה, והרגישה אשמה מאד על היותה "אמא עצובה" חלק גדול מהזמן. היא דיברה על ההשפעה האפשרי שיש למצבי הרוח שלה על עידו הצעיר. בעבר כבר הייתה בכמה פגישות טיפוליות אצל מטפלת קודמת שלא צלחו.
כשתיארה את הקושי שמתמשך, שמתי לב למילים הספציפיות שלה, ולדרך שתיארה "איך לא מצליחה להשתחרר מהענן השחור שמעליי".
בגלל השפה הציורית שלה - ביקשתי : "תארי לי אותך ואת הענן השחור מעלייך?"
עדי הייתה מופתעת, "חשבתי שתשאלי אותי מה קרה, וכמה זמן זה נמשך ומה אני מרגישה. עיניה התמלאו דמעות.
"הכול נמצא בתמונה שלך ושל הענן לא?" עניתי.
היא הסתכלה עליי בהקלה, "כן. כשאני עוצמת את העיניים אני רואה את הענן מופיע באותו יום ומחשיך את השמיים, כולנו (כל המשפחה) מתחתיו, הדמעות מתערבבות לנו עם הגשם שמתחיל לרדת עלינו, ולאט לאט השמיים מתבהרים מעל לאחים שלי ולאמא, ורק אני נשארת מתחת לענן.."
עדי המשיכה וסיפרה את כל התחושות שלה, הניסיונות להתגבר, הקושי להיות שמחה עם ההיריון, ההתרחקות מבן זוגה והתחושה הקשה שהולכת איתה לכל מקום.
המשכנו לדבר בתמונות.
האבל הוגדר "סלע".
"מה יקרה כשתשחררי אותו?"
"יהיה לי מלא אנרגיה" אמרה בחיוך. הראשון באותה פגישה.
סיכמנו שנעבוד ביחד כדי לעזור לה לשחרר את מה שנתקע ושלחתי אותה לצלם - מקום של שימחה.
"תמונה אחת?"
אני: "כמה שתוכלי".
בפגישה הבאה עדי הגיעה עם 5 תמונות ותהליך שלם שעברה במהלך השבוע.
"הגיע הזמן שאני אעמוד על שלי", היא אמרה וסיפרה על הקשר בין החוזק שאביה נתן לה לבין האבל המתמשך שלה. "חבל שלא הגעתי אלייך קודם" אמרה בחיוך עצוב.
"הכול משתבש לטובה" אמרתי לה את אחד המשפטים שאני הכי מאמינה בהם.
שנתיים של אבל הסתיימו שלושה שבועות אחר כך והפכו לתהליך של פיתוח העצמה ואינטימיות בקשרי האהבה שסביבה.
הגישה הנרטיבית, עבודה עם מטאפורות ודמיון ותהליכים פוטותרפיים - יכולים להקפיץ קדימה גם ממצבים קשים של תקיעות ולהוביל להצלחה טובה בטיפול.
איזה שיטות אתם משלבים? איך זה מחלץ את המטופלים ממצבי קושי?