איך לשמור על תהליכי טיפול בתקופה של עומס חגים וחופשות?

"אני מאד רוצה להגיע אבל הילדים יוצאים לחופש.. "

"אנחנו נוסעים לחופשה ולא נגיע בשבועות הקרובים"

"מתנצל אבל אנחנו עסוקים לקראת החג.."

אלה משפטים שמטפלים שומעים כשחופשה או חגים יוצרים יציאה מרצף הפגישות של התהליך הטיפולי. בתקופות כאלה גם המטופלים הכי מסורים, נוטים באופן טבעי, להשקיע את האנרגיה במשימות השונות של החיים: דוגמת מציאת הנופש המושלם, אירוח משפחתי, העסקת הילדים וכו'.

וכך, גם תהליכי טיפול מצוינים - יכולים להיתקע או להיעצר לגמרי פשוט בגלל הנסיבות.

פתאום נוצר ריחוק.. יש תחושה של התרחקות מהמטרות הטיפוליות שהיו כל כך ברורות קודם, ואפילו - השיפור הטוב שכבר הצלחנו להשיג פועל נגדנו - וגורם לתחושה של אולי כבר לא צריך...

בנוסף - מטופלים מספרים על קושי במיוחד בחגים - כשתחושת הבדידות מעמיקה חלקם נוטים להסתגר, לעיתים חשים בושה ומסתירים אותה ועוד.

בתקופה כזו אנו כמטפלים נכנסים לתחושת חוסר וודאות: מה יהיה עם התהליך הטיפולי?

נצליח שימשיך? ייעצר? איך לשמור על תנופת ההתקדמות?

מה שמאד עוזר בתקופה כזו הוא > חיזוק המחויבות לטיפול אצל המטופלים !!!

אבל שימו לב: מחויבות לטיפול שונה מהמוטיבציה לטיפול.

מה ההבדל בין המחויבות לטיפול לבין המוטיבציה לטיפול:

המוטיבציה לטיפול משתנה במהלך הטיפול כל הזמן!!!

"עולה ויורדת" לפי ההתרחשויות, לפי עוצמת הקשר הטיפולי ותחושת ההצלחה הסוביקטיבית בטיפול.

בתחילת הטיפול - המוטיבציה גבוהה יחסית, כי היא תלויה ברמת המצוקה איתה מגיעים המטופלים.

מצוקה רבה (כמו אחרי התקף חרדה, או בעקבות טראומה, או אובדן קשה, או אפילו ריב חריף עם בן הזוג) מייצרת מוטיבציה חזקה להגיע לפגישות הטיפול - ואותה אנו פוגשים בפגישות הראשונות.

אך - ברגע שנוצר קשר טוב, מופיעה הקלה במצוקה ודווקא אז המוטיבציה לטיפול עלולה לרדת.

מה יגביר אותה שוב? שני כיוונים עומדים לרשותינו:

1. ההצלחות בתהליך הטיפולי. גם הצלחות קטנות וכמובן שהצלחות משמעותיות.

חוויה טובה של התקדמות > תוביל לחיזוק המוטיבציה ולהגעה סדירה לפגישות.

2. חיזוק הקשר הטיפולי והמשך העמקה שלו, שמאפשרת למטופל להרגיש מובן ורצוי.

אבל מה יקרה במצב שבו המוטיבציה תיחלש?

בגלל תחושה שההתקדמות אולי לא מספיק מהירה,

או כשנוצר קשר טוב אבל עולים גם כאב ופגיעות, ויש קושי להגיע לפגישות,

או כשיש הרבה חגים ומשימות של החיים...

כאן נכנסת המחויבות - לתמונה!. במה היא שונה מהמוטיבציה לטיפול?

המחויבות לטיפול - היא ההתחייבות להמשיך ולהגיע לתהליך גם כשמתקשים להגיע, מכל סיבה שהיא. זוהי הברית הטיפולית החשובה כל כך, אליה מתחייבים גם המטפל וגם המטופל.

גם כשהקושי הוא בגלל תכנים או כאבים שעולים בטיפול, או כשיש רצף חופשות וחגים או כשמופיע שילוב לא מודע של עוד גורמים.

שימו לב: בתהליכי אימון או הדרכה, בהם מתחייבים למספר פגישות מראש, או משלמים מראש עבור מספר פגישות > נוצרת מחויבות חיצונית.

גם כשהטיפול משולם על ידי גורם אחר (כמו משרד הביטחון) קיימת מחויבות חיצונית אך היא נוטה לתנודות ועלולה להיחלש.

כשהמוטיבציה יורדת המחויבות עוזרת אך מול התנגדות פנימית (דוגמת ייאוש) מחויבות חיצונית לא מספיקה.

מטופלים באופן טבעי מתעייפים גם מתהליך טיפולי. כמו שאמרה לי מטופלת לאחרונה: "אני עייפה מעצמי".

אנו חיים בעולם מאד אינטנסיבי, בו הרבה דברים מתרחשים "בלחיצת כפתור" והיכולת לשנות את עצמך מבפנים - אורכת זמן ומתישה לפעמים.

הסכימות הלא מודעות - נוטות להתגבר בזמנים כאלה, ומחזקות את ההתנגדות לשינוי חיובי.

אם לא תהיה התייחסות של המטפלים למוטיבציה ולמחויבות - התהליך בסופו של דבר ייעצר. כי כדי להצליח בתהליך טיפולי אנו זקוקים לחיזוק המוטיבציה + חיזוק המחויבות - החיצונית והפנימית!!!

אז מה עושים?

1. חיזוק המודעות של המטפלים: קודם כל חשוב להכיר את הסימנים המוקדמים של ירידת המוטיבציה וחולשת המחויבות - ולהתייחס אליהם מיד כשהם עולים. כשמופיעים איחורים, כשיש רמזים שמטופל לא מרוצה מההתקדמות (האחריות היא משותפת!) או כשיש עצירות ברצף בגלל חופשים וחגים.
   

2. חיזוק המודעות של מטופלים: ניתן למנוע ירידה גדולה מדי של המוטיבציה ושל המחויבות אם מדברים על זה מראש: " לדוגמה: .. בתקופה הקרובה תהיה לנו בעיה לשמור על הרצף וזה פוגע ברצון להתקדם.. בוא נחשוב על זה ביחד ונראה מתי אנו יכולים בכל זאת להיפגש ולשמור על השינויים הטובים שעשית..".
   

3. חיזוק "הברית הטיפולית": מידי פעם להסביר את חשיבות הרצף: לדוגמה: "מתוך הניסיון שלי השמירה על הרצף מאפשרת לשמור על ההישגים.. דחיה זמנית של מפגשים היא לגיטימית, אבל יציאה לגמרי מרצף הטיפול תגרום ל"יציאה לחופשה מהתהליך" וחבל לאבד את מה שהישגנו... בנוסף, לפעמים עצירה מוקדמת מדי פשוט תהרוס את מה שהישגנו וחבל.."
   

4. חיזוק המטרות המקוריות והתועלת: ליזום שיחות "סיכום ביניים", בהן עוצרים ובודקים מה התחושה לגבי התקדמות הטיפול, להזכיר את הקושי אתו הגיעו אלינו ואת מטרות הטיפול. כאן נדגיש את ההישגים שכבר השגנו, ואת מה שעוד רוצים להשיג ונוכל לעדכן את המטרות.
   

5. ברמה הכי פרקטית, רגע לפני חופשה או תקופה של חגים: לבדוק מתי כן ניתן להיפגש, לעגן פגישות בתוך הלו"ז המשתנה, כך שהמסר הוא גמישות אך גם מחויבות במקביל.

זה הזמן שבו אנשי הטיפול - הם אלה אשר "מחזיקים" את חשיבות הרצף והתהליך.

ושיהיה בהצלחה ובהנאה לכולנו :)