איש אחד שנהג להשתתף באירועי המשפחה בקביעות, הפסיק להגיע לאירועים ללא הודעה מוקדמת. לאחר מספר שבועות, החליט אחיו הצעיר לבקרו.
היה זה לילה מאוד קר.
האח הצעיר מצא את אחיו יושב מול אח בוערת.
האש הדולקת הייתה חמימה ומזמינה.
האיש לא הבין את סיבת ביקורו של האח הצעיר והזמין אותו לשבת לידו,
בכיסא נוח, מול האש. האח התיישב בשקט וחיכה...
שקט עמוק שרר ביניהם. שני הגברים רק התבוננו באש,
בריקודי הלהבות מסביב לעצים הבוערים.
כעבור מספר דקות, בחן האח הצעיר את הגחלים,
ובזהירות רבה בחר באחד הבולטים מהם.
אט אט הוא הרחיק אותו מהאש, חזר לכורסתו, נשאר לשבת והמתין...
המארח התבונן בתהליך, מרותק למהלכו של אחיו הצעיר.
אט אט החל הגחל לדעוך – תחילה איבד ברק, ואחר כך כבה כמעט לחלוטין.
תוך זמן קצר, מה שהיה קודם חגיגה של אור וחום,
הפך להיות גחל מכוסה שכבה של אפר מת שחור וקר,
ואף לא מילה נאמרה בין שני האחים מתחילת הערב.
בשלב מסוים, החל האח הצעיר להתכונן לחזור לביתו.
הוא החזיר את הגחל הקר וחסר התועלת למרכז הלהבות.
כמעט מיד הגחל חזר לבעור, כשהוא ניזון מהאור והחום של הגחלים הסמוכים לו.
כשעמד האח הצעיר ליד הדלת, אמר לו מארחו:
"תודה על ביקורך, ועל השיעור הנפלא שלימדת אותי.
כולנו כדאי שנזכיר לבני המשפחה שהם מהווים חלק מהלהבה,
וכאשר הם מתרחקים, הם מאבדים מהברק שלהם.
כל בני המשפחה הם האחראים לכך שהלהבה של כל אחד תישאר דולקת,
כך שעליהם לעודד את החיבור בין כולם,
כדי שהאש תהיה חזקה, בוהקת ומחממת.
משפחה היא לא רק קשר דם. משפחה
היא חברות וקירבה עמוקה בין אנשים באשר הם.
אל תתנו ללהבה לדעוך, חבקו חזק את כל מי שקרוב לליבכם,
אל תיכנעו למרחק, כי החיים קצרים.