"הוא משגע אותי" - אמרה לי סמדר, "כל היום הוא מבקש ממני בקשות אינסופיות להסיע אותו לחברים, להכין לו, לעשות לו להעיר אותו... אבל כשאני מבקשת ממנו 2 דקות לסדר את המדיח - הוא מתעלף מרוב עייפות וגם אחרי 8 בקשות, הוא בסוף פשוט לא עושה. ואז עולים לי "הטורים", אני מתעצבנת, וצועקת, הוא ממלמל משהו והולך לחדר ואני נשארת מתוסכלת ועצובה".
ככה תיארה סמדר את הקושי שלה ביחסים עם המתבגר בן ה15 שלה.
"אח גיל 15 הבעייתי" נאנחתי, "ידוע ומוכר אבל חוזר בכל דור".
חשבתי ביני לבין עצמי מה יהיה הכי יעיל עבורה כרגע, מתוך כל הטכניקות של עבודה עם מתבגרים:
אני יכולה לעזור לה לשים גבול ומשמעת טובים יותר לבן הסורר,
או להסביר לה על מה קורה במוח בגיל ההתבגרות,
או לתת הבנה חדשה לגבי איך סערות הורמונליות משפיעות דרמטית על ההתנהגות
או אפילו לנחם ולהזכיר שההתנהגויות האלה זמניות למרות שקשה לסבול אותן...
א ב ל זכרתי שהוא הבן האהוב ביותר על אימו והקשר ביניהם תמיד היה חזק במיוחד.
החלטתי להציע לה משהו אחר > לשנות גישה!
כך שהיא תוכל לגייס מוטיבציה פנימית משלה להתנהלות יותר סבלנית,
תצליח להיות יותר יעילה בהצבת גבולות כמו שהיא כבר יודעת
ותתחבר להורות הטובה שהיא רוצה לתת.
החלטתי לספר לה את הסיפור על איך הצילו הנזירים את המנזר ולהרוויח כמה כיוונים:
1. הסיפור מדבר על מנזר רחוק רחוק... (מאפשר להתרחק רגע מהקושי שמרגישים)
2. יש בו חיפוש של תשובה חכמה, מעשה חכם שיציל את .. (במקרה שלנו - החיפוש הוא להציל את היחסים ולהקל על תחושת הייאוש)
3. עוד יש בו: "תשובה מאכזבת" - פעמים רבות התשובה החכמה היא לא מה שאנו רוצים לשמוע, או שהתשובה נשמעת לנו מאכזבת כך שיש כאן רמז שכדאי לשקול את התשובה ולא להתנגד לה מיד.
4. היתרון של סיפורים מרפאים הוא - שהם אינם ישירים! הפתרון שמוצע בהם עקיף, יש צורך לחשוב איך ליישם אותו - וכך המיקוד עובר מהקושי - אל > הפתרון, והאדם רוכש שליטה כשהוא חושב ובוחר האם ואיך ליישם.
סיפרתי לה את הסיפור וכשסיימתי שתקתי. סמדר נראתה מהורהרת.. "הוא בטח לא המשיח", אמרה בצחוק..
אבל כבר נראתה הקלה, "אבל אני יכולה לחשוב על לדבר איתו אחרת.. אולי יותר בסבלנות.."
"מי יודע", אמרתי לה, "החיים הרבה יותר מפתיעים ממה שאנו חושבים, בהחלט יכול להיות שהוא יישאר קרוב אלייך ... (מה שמאד רצתה)".
コメント