"הוא משגע אותי" - אמרה לי סמדר, "ממני הוא מבקש בקשות אינסופיות להסיע אותו לחברים, ואז כשאני מבקשת ממנו לסדר את המדיח - הוא מתעלף מרוב עייפות ובסוף פשוט לא עושה. ואז אני מתעצבנת, וצועקת ונמאס לי כבר" - זה היה התיאור האומלל של סמדר את היחסים עם המתבגר בן ה15 שלה.
יכולתי לדבר איתה על גיל ההתבגרות, על הורמונליות, על כך שההתנהגויות האלה זמניות למרות שקשה לסבול אותן, או לעזור לה לשים גבול לבן הסורר,
רק ידעתי שסביר שלא ישתף פעולה כרגע, ולמעשה הוא הבן האהוב ביותר על אימו והקשר ביניהם תמיד היה חזק במיוחד.
חשבתי ששינוי גישה מצידה, יכול לעזור לו לגייס מוטיבציה להתנהלות יותר מתחשבת.
אז החלטתי לספר לה את הסיפור על איך הצילו הנזירים את המנזר מכמה סיבות:
1. הסיפור מדבר על מנזר רחוק רחוק... (מאפשר להתרחק רגע מהקושי שמרגישים)
2. יש בו חיפוש של תשובה חכמה, מעשה חכם שיציל את .. (במקרה שלנו - החיפוש הוא להציל את היחסים ולהקל על התחושה)
3. עוד יש בו: "תשובה מאכזבת" - פעמים רבות התשובה החכמה היא לא מה שאנו רוצים לשמוע, או שהתשובה נשמעת לנו מאכזבת..
4. היתרון של סיפורים מרפאים הוא - שהם אינם ישירים! הפתרון שמוצע בהם עקיף, יש צורך לחשוב איך ליישם אותו - וכך המיקוד עובר מהקושי - אל > הפתרון.
כשסיימתי לספר, סמדר נראתה מהורהרת.. "הוא בטח לא המשיח", אמרה בצחוק..
אבל כבר נראתה הקלה, אבל אני יכולה לחשוב על לדבר איתו אחרת.. אולי יותר בסבלנות..
"מי יודע", אמרתי לה, "יכול להיות שהוא יהיה הבן שהכי ידאג לך בהמשך החיים"...
