אני משתמשת בו כשאני רוצה לעודד אנשים לא לוותר ולחפש עוד דרכים,
או כשדברים לא מצליחים וכדאי לחפש דרכים אחרות,
או כשאני רוצה לחזק את המסר (בזוגיות או סביב משפחה) שכל מה שאי אפשר לחוד
יכול להצליח ביחד בשיתוף פעולה.
מעניין מה אתם תיקחו מהסיפור הזה:
בימי קדם, הגשם היה קיים רק במקום בו חיו האלים.
האנשים שהיו צריכים את הגשם כדי לבצע את כל העבודות החקלאיות, נפגשו כדי לחשוב, לדון ולטכס עצה כיצד להביא את הגשם לאדמתם.
ואז הם החליטו: נשלח מישהו שישכנע את האלים לשלוח את הגשם, ובחרו בצב.
אולי כי הצב נראה שקול, או כי הוא יודע להסביר את עצמו מצוין..
הצב הלך למקום בו חיו האלים וביקש מהם לשלוח גשם לאנשים. הוא הסביר והסביר שהאנשים זקוקים לגשם כדי שיוכלו לזרוע ולעבוד את האדמה ולקבל ממנה את כל מה שהיא יכולה לתת.
.
האלים ענו: כן!, אין בעיה, רק עליכם להראות לגשם את הדרך.
הגשם מצידו העמיד תנאי ואמר: אני אגיע עד למקום בו אשיג אותך, צב, ורק עד אליו.
לאחר שנעשו ההסכמים, איפשרו האלים לצב להביא את הגשם.
הצב היה מאד מאושר ואמר בקול: עכשיו אני יכול להביא את הגשם למקום בו נמצאים בני האדם!
הגשם ידע שהצב הולך לאט מאוד ובגלל זה אמר לו: אני אתן לך יתרון, ואז אני אתפוס אותך.
הצב החליט לרוץ הכי מהר שהוא יכול כדי שהגשם לא יגיע אליו,
אבל אחרי כמה צעדים הגשם השיג אותו.
הצב שהיה מאד עצוב חזר אל בני האדם וסיפר להם:
האלים אמנם נתנו לי להביא את הגשם אבל הגשם עד מהרה הדביק אותי.
למרות כישלון הצב, האנשים לא ויתרו והחליטו לשלוח את החיות הכי מהירות שקיימות.
הם שלחו את הצבי, שרץ במהירות אך הגשם הגיע אליו הרבה לפני שהוא הגיע לאן שרצה.
הם שלחו את הטיגריס, את הארנב, ועוד בעלי חיים רבים אך אף אחד לא הצליח להביא את הגשם לבני אדם.
לבסוף, נותרו האנשים ללא תקווה, ובלי לדעת את מי לשלוח כדי שיביא את הגשם.
אז התקרבה הצפרדע, ובקול משכנע מאד אמרה להם: אני אלך אל האלים ואביא את הגשם.
בני האדם שמו את תקוותם האחרונה בצפרדע ושלחו אותה להביא את הגשם.
לפני היציאה אספה הצפרדע את כל חברותיה ושכנע אותן שהן צריכות להתפזר לאורך כל הדרך מהאלים עד בני האדם. היא תידרכה אותן שאם הגשם נראה שמגיע אל אחת מהן, זאת שאחריה צריכה לצעוק - כדי שהגשם ימשיך ויעקוב אחריה.
כולן קיבלו את הבקשה של הצפרדע וכך עשו.
אז הלכה הצפרדע אל האלים ואמרה להם: באתי בדבר הגשם.
האלים ענו לה: את יכולה לקחת איתך את הגשם אבל יש תנאי והוא שעליך להדריך אותו לאורך השביל והוא יגיע עד המקום שאת נמצאת.
"אני אעשה זאת", אמרה הצפרדע, ויצאה לקפוץ ולקרקר כדי שהגשם יבוא בעקבותיה.
הגשם היה כל כך עסוק בניסיון להדביק את הצפרדע, עד שהוא לא הבין איך כשהיה נראה לו שכמעט השיג את הצפרדע, שוב הייתה הצפרדע לפניו וקראה לו לבוא בעקבותיה.
כך הביאו הצפרדעים את הגשם למקום בו גרו בני האדם.
ולכן עד היום, בעיתות גשם, נשמעת שירת הצפרדעים הקוראות לגשם וזוכרות שהן הביאו אותו לבני האדם.
אז מה איפשר לחיה קטנה להצליח במקום שחיות גדולות ממנה בהרבה לא הצליחו?
האם זה כושר ההמצאה של הצפרדע?
האומץ שלה?
היכולת שלה "לצאת מהקופסא"?
או ההבנה שמה שלא נצליח לחוד - כן נצליח ביחד?
מה דעתכם?
ותודה לפנינה פרלמן על התרגום והשיתוף הנדיב.