הסיפור על הרגעים המשמעותיים

סיפור מאורוגוואי. אני משתמשת בו כדי לחזק בטיפול את היכולת לעצור ולתת משמעות לרגע, לרגש, או לתהליך.

צעיר טייל בעולם זמן רב. הוא פגש ערים גדולות ומרהיבות, וכפרים קטנים ומיוחדים. הוא שם לב כמה אנשים הם דומים, ולפעמים כמה הם שונים, לא רק בלבוש אלא גם בדרך בה הם בוחרים לחיות ותהה בינו לבין עצמו מה עוד מחכה לו בעולם.

יום אחד הוא הגיע לעיר, שבכניסה אליה היה משהו משונה. מצד ימין הוא ראה אבנים ועליהן מילים ומספרים. כשהתקרב, הבחין כי על כל אבן היה שם ומספר. הוא שם לב שהמספרים נמוכים מאד. 17 שנים, שנתיים וארבעה חודשים, 3 חודשים, 21 יום ואפילו 80 דקות..

חשש התגנב לליבו, אולי עברה על העיר מגיפה ואלו הן המצבות... הוא אזר אומץ והחליט להיכנס לעיר בכל זאת. במרכז העיר הבחין כי לכל אדם ישנו פנקס שתלוי על צווארו.

כשניגש ושאל את האנשים מדוע הם עונדים פנקסים, הם הסבירו לו כי בעיר הזו כשאדם נולד הוא מקבל פנקס אותו נושא על צווארו.

בפנקס זה הוא רושם את כל הרגעים המשמעותיים שהיו לו בחייו. עם מותו של אדם פותחים את הפנקס ומחברים את הרגעים המשמעותיים לשנים, חודשים, שבועות, ימים, שעות ודקות. זהו המספר שנכתב על האבן.

כך נמדדים החיים בעיר הזו.

על מה מדבר הסיפור הזה בעיניכם?

אולי על היכולת לשים לב לרגעים חשובים

על תפיסת החיים שלנו - שאנו בוחרים אותה כל יום מחדש

על הדומה והשונה בינינו - כי לכל אחד תפיסה אחרת

על היכולת לחיות כל רגע במלואו - ולתת לו את המשמעות שלו

על לא לקבל את החיים כמובן מאליו

ועל כך שאנחנו - נותנים את המשמעות הסוביקטיבית שלנו לכול דבר שאנחנו עושים.

מה דעתכם? כיתבו לי כאן בתגובות..

את הסיפור הזה שמעתי לראשונה משרון אביב, מספרת סיפורים מרתקת, והוספתי לו עיבוד אישי. כי סיפורים - ברגע שסיפרת אותם, הופכים גם של אחרים. ככה הם.. תנסו.. תוסיפו.. תעבו.. תשנו קצת.. תהפכו אותם לשלכם :)