אחת הנשמות עולה לשמיים.
אומר המלאך לנשמה:
"בחייך היית בסדר גמור, ולכן באפשרותך לבחור בין חיים בגן עדן
לבין חיים בגיהינום.
עשי ביקור בשניהם ואז תחליטי היכן את רוצה להיות".
מגיעה הנשמה לגיהינום ושם היא רואה בתים לבנים,
גגות אדומים, דשאים ופרחים יפיפיים.
דיירי הגיהינום יושבים ליד שולחנות עמוסים כל טוב,
אך הם רזים ומצומקים!
שואלת הנשמה: "חבר'ה, מה קורה פה? מדוע אינכם אוכלים?"
עונים לה תושבי הגיהינום: "אין לנו מרפקים ואין אנו יכולים לקפל את הזרועות בכדי שנוכל לאכול".
ממשיכה הנשמה במסעה לגן העדן ושם בדיוק כמו בגיהינום:
הבתים לבנים, הגגות אדומים, דשאים ופרחים, בדיוק כמו בגיהינום.
גם כאן יושבים האנשים ליד שולחנות עמוסים כל טוב אבל
הם שמחים, שמנים, שבעים וצוהלים.
שואלת הנשמה: "אני חוזרת כרגע מביקור בגיהינום,
ושם האנשים רזים ומצומקים ואילו אתם בגן העדן שמנים ושבעים! איך זה קורה?"
ענו לה אנשי גן העדן: "גם לנו אין מרפקים, אך אנו מאכילים אחד את השני".
ההבדל בין גן העדן לבין הגיהינום הוא במידת העזרה ההדדית:
כשאנו עוזרים אחד לשני אנו חיים בגן העדן,
וכשאנו פועלים אחד נגד השני חיינו הופכים לגיהינום.
הבחירה איפה אנחנו רוצים לחיות היא בידינו.