מדוע שר הגבר הצעיר?

סיפור קצר של פאולו קואלו.

על מה הסיפור הזה? מעניין מה תחשבו...

אני משתמשת בו בתהליכי טיפול כשצריך לחזק למישהו את האמונה שהטוב עוד יגיע, או כשצריך לעודד מישהו לקחת תפקיד אקטיבי..

ואולי - הסיפור הזה הוא על הגשמת חלומות?

או על הנכונות לקחת הזדמנויות, גם כשלא ברור לנו מה הן מביאות?

על סבלנות?

על הקרבה ואהבה?

על כך שהיקום מקשיב לנו?

ואולי הוא על איך סיפורים יכולים להציל לנו את החיים? :)


בערב חג המולד הזמין המלך את ראש ממשלתו להצטרף אליו לסיור השנתי שלהם בחוצות העיר. המלך אהב לשוטט ברחובות ולהתבונן בקישוטי החג, אולם מכיוון שלא רצה לגרום לנתיניו לבזבז כסף רב רק כדי לרצות אותו, הקפידו השניים להסוות את זהותם ולהופיע כסוחרים מארץ רחוקה.


הם פסעו להנאתם במרכז העיר והתפעלו מהאורות הנוצצים, מעצי האשוח המעוטרים ומהנרות הדולקים על מדרגות הבתים. הם התבוננו בעונג בדוכני המתנות ובגברים, בנשים ובילדים הממהרים לביתם, לחגוג בחיק משפחותיהם סביב שולחנות עמוסי מאכלים.


בדרכם חזרה לארמון עברו המלך וראש הממשלה דרך שכונה ענייה יותר, שם שררה אווירה שונה מעט. כאן לא נצצו אורות, לא דלקו נרות וניחוחות מטעמים לא מילאו את חלל האוויר. אנשים בודדים נראו ברחובות, וכמו בכל שנה אמר המלך לראש הממשלה שעליו להקדיש תשומת לב רבה יותר לעניים בממלכתו. ראש הממשלה הנהן בהסכמה, אך ידע כי עד מהרה יישכח העניין וייקבר תחת ערמות הביורוקרטיה, בין דיוני התקציב לבין פגישות עם אורחים מכובדים מחו"ל.


לפתע שמעו השניים קול שירה עולה מאחד הבתים הרעועים. הצריף היה כה עלוב, עד שאפשר היה להציץ פנימה מבעד לחרכים שבין קורות העץ הסדוקות. המחזה שנגלה לעיניהם היה מוזר מאוד: איש זקן ישב שם בכיסא גלגלים והתייפח,

אישה צעירה וגלוחת ראש רקדה,

וגבר צעיר תופף בטמבורין בעיניים עצובות ושר שיר עַם ישן.


"אני חייב לגלות מה קורה כאן," אמר המלך. הוא נקש בדלת. השירה פסקה. הצעיר פתח את הדלת. "שלום לך, אדוני," אמר ה