הסיפור על הצליל האחד

סיפור הודי. אני משתמשת בו כשאני צריכה לעודד מטופלים להתחבר אל מה שהם באמת רוצים,

ולמצוא את האומץ לומר מה מדויק להם.

מהי האמת שלהם. לפעמים זה קשור לזוגיות, לפעמים לבחירת מקצוע, ולפעמים לבחירת דרך לחיות את החיים.

היה היה כנר מחונן ששמע על מורה מיוחד למוסיקה בהודו.

הוא ארז את כל חפציו ונסע ללמוד ישירות מהמאסטר.

כשהגיע, לא האמין למראה עיניו. ליד כל בית ותחת כל עץ ישבו מוסיקאים מכל הגוונים והסגנונות וניגנו סונטות מורכבות, קונצ'רטות, מאקאמות ועוד ועוד.

כל נגן נשמע כאילו הוא הטוב ביותר בתחומו.

במרכז הכפר ישר המורה וניגן על כלי ובו מיתר אחד רק צליל אחד.

כך ישב וניגן כל הימים: פינג.. פינג... פינג...

הכנר לא הבין אך החליט להישאר בכפר.

במשך הימים הוא שמע את הנגנים בהרמוניות ומלודיות ורק המורה הגדול ניגן בסיטר צליל אחד..

אחרי שבועיים, הכנר שכבר היה סקרן ניגש אל המורה ושאל: "מורי איני מבין, כשהייתי בכפר השכן ראיתי נגנים, יושבים ומנגנים על כלים ובהם ארבעה, שמונה, ואפילו שלושים ושניים מיתרים.

מורי, איך זה יתכן שאתה יושב כאן כל הימים, ומנגן על כלי, ובו מיתר אחד, יושב ומנגן רק צליל אחד?".

המורה הביט בו בשלוה רבה, ומבלי להפסיק לנגן אמר לו: "תראה, הם עוד מחפשים, אני את הצליל שלי כבר מצאתי!".

על מה הסיפור הזה בעצם?

על היכולת להיות מדויקים,

על האומץ לחפש ולזהות מה הכי טוב לך ואז להפסיק לחפש ולחיות את האמת שלך,

על היכולת לבטא את עצמך באופן פשוט, לא מסובך, אותנטי.

אני משתמשת בו כשאני צריכה לעדד מטופלים להעיז ולבחור בדרך האישית שלהם, לא כמו כולם, או בניגוד למה שאחרים אומרים להם,

כי זה לא פשוט "לנגן באמצע הכפר את הצליל האישי שלך"

זה ללא ספק דורש אומץ וחיבור פנימי עמוק.

את התמונה צילמתי בירדן, בפטרה הקטנה,

אפריל 2022, כששמעתי את האיש הזה מנגן מנגינה שלמה במיתר אחד!

(את הסיפור המקורי שמעתי משרון אביב, והוא התנגן לי בלב כשראיתי את הנגן הזה, אז הוספתי ו עיבוד אישי שלי - זה בסדר, סיפורים נועדו לשימוש אישי והם ניתנים לשינוי).