למה היציאה מהמשבר הרבה יותר מורכבת ממה שמצפים?

כבר שנים אני מלווה משברים אישיים וקהילתיים, ובכל פעם רואים את אותו תהליך:


הכניסה למצב משברי – מהירה ולרוב גם יעילה. למרות הלחץ (ובזכותו) אנו עוצרים הכול לטובת החירום, מגייסים כוחות כדי "להתמודד עם כל מה שקורה" ומגייסים משאבי התמודדות מעצמנו ומהסביבה.

היציאה מהמשבר - לא פשוטה, לוקחת זמן ולפעמים מפתיעה אותנו התחושה. מדוע?



הנה כמה סיבות:

  1. מבחינה רגשית - יש צורך לשחרר את התחושות שהיו, ושחרור לוקח זמן.

  2. במציאות אנו פוגשים את הנזק שנגרם - כמה זמן לא עבדנו, או מה לצערנו נהרס..

  3. הפער בין מה שחלמנו בין המציאות: בזמן החזרה לשגרה אנו גם פוגשים את כל הפנטזיות שדמיינו שיתרחשו בזמן החזרה לשגרה.. ולפעמים מופתעים מהתחושות שלנו, מהעייפות, מהתגובות של אחרים.

  4. לפעמים - באופן מפתיע - מופיע גם געגוע אל מה שאין: אחד המנגנונים האנושיים הוא לעשות אידאליזציה לעבר - כלומר לשים לב למשהו דווקא כשהוא נגמר. מכירים? לכן כאשר אנו במשבר, אנו מתגעגעים לחלקים טובים שיש בשגרה, וכאשר אנו יוצאים מהמשבר וחוזרים לשגרה, לפעמים נתגעגע לחלקים שנהנינו מהם במהלך המשבר - זמן עם המשפחה? פחות מטלות ודרישות? וכו'.

מה הפתרון? יש כמה: