איך לעודד ילדים נוער ומבוגרים לשתף אחרי אירוע קשה

עודכן ב: מאי 5

אירוע קשה מפעיל אצל כל אחד מאתנו תגובות אוטומטיות מול האיום והסכנה וגם מגוון של תגובות התמודדות עם הלחץ שנוצר. שיתוף החוויות הקשות מאד מקל על התחושות. אירוע קשה מותיר את השפעתו "כמו אבן שאנו נושאים". ברגע שאנו משתפים, "לא צריך לשאת את זה לבד" ופורקים חלק מהקושי.


בנוסף, השיתוף מאפשר להתרחק קצת באופן רגשי מהאירוע, לתת לו משמעות, להתנחם בתגובות של אחרים ועוד.





כדי להקל בשיחות קשות – רצ"ב שאלות מנחות שתמיד עוזרות ודוגמה להמחשה:


1. בקשו לספר מה קרה ולהתחיל מנקודת הזמן שהייתה קצת לפני האירוע. כך ניתן לפתח הבנה של רצף הזמן שהיה קודם לאירוע.

לדוגמה: נועה שהייתה מעורבת כנוסעת בתאונת דרכים בה נהג אב של חברתה, סיפרה בפגישה כמה קשה לה להפסיק לחשוב על מה שהיה. כשביקשתי שתספר מה קרה, היא ישר סיפרה כיצד

".. הגיעה מכונית משום מקום ונכנסה בדלת שלצד הנהג..." (מאחוריה היא ישבה).

עצרתי וביקשתי שתתחיל לספר מנקודת הזמן שהייתה קצת לפני התאונה – היכן הייתה לפני כן, עם מי ומה עשו. היא סיפרה שהיא וחברתה סיימו אימון מאד מעייף בחוג קרקסנות וחיכו להסעה של אבי החברה הביתה. כשנכנסה למכונית השעינה את הראש אחורנית ועצמה את עיניה. בפניה לרחוב הראשי הגיחה מכונית מימין במהירות ונכנסה בהם בצד בו נועה ישבה. היא זכרה שהופתעה מאד ונבהלה מאד מהמכה, מהרעש ומהצעקות של הנהג. הסברתי כי באופן נורמאלי, ככל שעוצמת ההפתעה גדולה יותר כך התגובות שלנו חזקות יותר.

2. אחר כך בקשו לתאר מה ראו באירוע, מה הרגישו ומה חשבו. ישנם אירועים שקשה לתאר במילים לכן קבלו בהבנה משפטים קצרים או לא מובנים ועזרו להם לפתח ולהסביר את תחושותיהם.

אל תחששו שיחה כזו לא מוסיפה קושי אלא מאפשרת לשחרר את הקושי שכבר נאגר בפנים. לפעמים קשה להתחיל לכן היו סבלניים. אין צורך בשאלות רבות.

המשך הדוגמה: ביקשתי מנועה לנשום עמוק לכל אורך השיחה כדי להחזיר רוגע לעצמה, כי האירוע הרי מאחורינו, ושאלתי מה ראתה. היא נזכרה כי ראתה בזווית העין כתם אדום אך לא חשדה שמדובר במכונית. הדבר הבא היה המושב אליו נטרקה כי הוטחה קדימה. כששאלתי מה חשבה והרגישה – סיפרה שעברה לה מחשבה מפחידה ו"פחד מוות". וכך בעדינות, המשיכה לתאר קצת יותר גם את התחושות וגם את המחשבות. הדגשנו בשיחה כי האירוע הסתיים, המחשבות והרגשות הן תגובה הגיונית לסכנה וניתן להבינן ככאלה, במיוחד שבדרך כלל התגובות במצבים כאלה הן אוטומטיות ובכלל לא נשלטות.

3. החלק הכי חשוב בשיחה הוא דווקאכיצד התמודדו באירוע? מקדו את השיחה במה עשו, מי עזר להם, איך יצאו משם, האם עזרו לאחרים ועוד…

בדוגמה של נועה: ניכר היה שהיא קצת במבוכה מהשאלה, אך היא חשבה קצת ואמרה שפשוט צעקה, הסתכלה לראות שהנהג בסדר ושחברתה שישבה לצדו בסדר (כריות האוויר נפתחו), בדקה שהכול בסדר אצלה והרימה את הטלפון. חיזקתי את היכולת שלה לשים לב מה קורה לה והדאגה לאחרים וכן את ההתארגנות המהירה שלה אחרי המכה.

4. מקדו את השיחה במתן פרגון לסגנון ההתמודדות שתואר. יש לנו דרכים אוטומטיות שונות להגיב למצבי סכנה וקושי, ולאחר אירוע קשה אנו בדרך כלל לא בטוחים שהתמודדנו היטב. כשמישהו מחזק אותנו על מה שעשינו – זה מחזק את תחושת הביטחון ביכולת להתמודד היטב גם באירוע הבא, מרגיע מאד מבחינה רגשית ומאפשר חזרה טובה יותר לשגרה. מאידך, תגובות שיפוטיות כלפי ההתמודדות מחלישות את הביטחון ומגבירות חרדה. במידה וההתמודדות לא הייתה טובה, אפשר להבין שתגובות אוטומטיות הן לא תמיד מותאמות, ואי אפשר לשלוט בהן, ולחשוב ביחד איך כדאי להתכונן לאירוע הבא.

5. הביעו אמפתיה והבנה לכל תחושה, ללא שיפוטיות – כמו - "זה באמת מאד מפחיד לראות מראות כאלה", "אירוע כזה לוקח כמה ימים להתאושש ממנו", "עוד כמה ימים תרגיש אחרת" ועוד.

6. בכל מצב שבו מרגישים כי קשה לחזור לשגרה גם לאחר כמה ימים, מומלץ להתקשר להתייעצות טלפונית קצרה ללא עלות.

לקבלת עידכונים ומאמרים מקצועיים הירשמו כאן

קליניקה :

גבעת הפרחים

ת.ד. 351 מושב מאור

  • facebook
  • youtube
  • mail
  • phone
  • whats

Designed by BestSite

כל הזכויות שמורות ללימור סופר פטמן

  • mail
  • phone
  • whatsapp