משחק החיים – כיצד מעצבים משחקים את חיי הילדים

משחק החיים – כיצד מעצבים משחקים את חיי הילדים


למשחק תפקיד מכריע בעיצוב האדם * באילו משחקים ילדינו משחקים? * כיצד הם משפיעים עליהם? * ומה אנחנו יכולים לעשות כדי להפיק מהם את המרב?
משחק הוא אחד הכלים הטיפוליים העיקריים שבהם אני משתמשת כדי לחולל שינוי פנימי בקרב המטופלים שלי, בוגרים וצעירים כאחד. לא בכדי תיאר ויניקוט,
אחד הפסיכואנליטיקאים החשובים אחרי פרויד, את המשחק ככלי מרכזי בפיתוח תקשורת בין האדם לבין עצמו, ובינו לבין הזולת והחברה.
בעולם שהופך מקושר יותר ויותר, היכולת לשתף פעולה היא נכס אישי וחברתי.
הדרך הטובה ביותר להטמעת רעיונות, גישות, או התנהגויות בקרב ילדינו, היא לשחק איתם שוב ושוב, עד שההתנהגות הקשורה למשחק תהפוך להם לטבע שני.
לכן, קיימת חשיבות אדירה בבחירת המשחקים לילדינו, שכן דרכם מעוצבת תפיסת עולמם.



מה ילדינו לומדים מהמשחקים?


בכדי לעמוד על טיבו של משחק מסוים, אני משתמשת ב"מודל שלושת השאלות" הבא:

1. מה המשחק מלמד את הילד על העולם?
2. מה המשחק מלמד את הילד על עצמו?
3. מה המשחק מלמד את הילד על אחרים?


ניקח לדוגמא את משחק המונופול הידוע, או בשמו העדכני יותר "עושים כסף":

1. מה המשחק מלמד את הילד על העולם? שהעולם מחולק למדינות וחלקים שונים. למרות השוני, כולם שייכים לאותו עולם (נמצאים על אותו לוח), ההתנהלות בכל החלקים דומה ומוכתבת על ידי חוק אחד – החזק שולט על החלשים! אתה מתחיל את המשחק עם "רכוש" שווה לאחרים, אך עליך להשתמש בו על מנת לרכוש כוח, שישמש לך כהגנה, ולצורך כך אין ברירה, עליך לגבות מהאחרים, גם אם הדבר אומר לרושש אותם, וכדאי שתעשה זאת הכי מהר שאפשר, כי הם עושים זאת במקביל אליך. בחברה כזו, שבה "אדם לאדם זאב", על הפרט להגן על עצמו ולהשקיע בכך עוד ועוד אמצעים!

2. מה המשחק מלמד את הילד על עצמו? בעיקר עד כמה הוא אוהב לנצח, כמה קשה להפסיד, ומהי מהותה של תחרות ובדידות, כי אלה הן התחושות שמיוצרות בתוך המשחק.

3. מה המשחק מלמד את הילד על האחרים? בעיקר שהם נגדך, ומשמשים לך מישהו לנצח אותו.
לצערי, כמעט כל המשחקים הנהוגים כיום מכילים מרכיב חזק של תחרות הדדית, וככאלה השפעתם על ההתנהגות בעייתית. מחקרים רבים מוכיחים, כי לאחר שימוש במשחקי תחרות בגילאי הגן, רמת האלימות המילולית והאלימות הפיזית עולה. אפילו מחקרים מתחום הספורט מדגימים כיצד תחרות ספורטיבית מחבלת ביחסים חברתיים.
בעולם המקושר של היום, שבו כולנו בסירה אחת, חינוך להישגיות אינדיווידואלית הוא מעשה "חכם" כמו ללמד את יד ימין להערים על יד שמאל. לכן, במקום לחנך לתחרות אישית, ההישג האמיתי יהיה השתדלות הילד להשתתף כחלק פעיל בקבוצה, לעזור לה ולפעול למענה. במקום להעריך את ההישג ואת הידע האישי, עלינו כחברה להעריך את ההישג הקבוצתי של כולם ביחד.

האם חינוך לשיתוף פעולה לא יפגע בהכנת הילדים לחיים האמיתיים?
ההיפך הוא הנכון, משום שבכל הארגונים המצליחים, בין אם בהיי-טק ובין אם ברפואה, העבודה היא קבוצתית, והעובדים המוצלחים הם דווקא בעלי היכולת הגבוהה לפעול בשיתופיות ובעבודת צוות.
ומה לגבי ההישגים הגבוהים? הנתונים המחקריים הם חד משמעיים: בניתוח של 148 מחקרים, המשתרעים על פני למעלה מ-8 עשורים, בקרב יותר מ־ 17,000 מתבגרים מ-11 מדינות שונות, נמצא כי קשר חיובי בין ילדים וכן הישגים גבוהים יותר, מתקבלים בתוכניות חינוכיות של שיתוף פעולה, יותר מאשר במודלים שמעודדים תחרות אינדיווידואלית.
וממה הם ייהנו, אם לא מהתחרות זה בזה? התשובה היא שהשייכות, הקרבה והרגשת הביטחון בתוך קבוצה לאחר הישג משותף, חזקים הרבה יותר מכל ניצחון אישי. יתר על כן, אם ההנאה אמורה לבוא מהחוויה המשותפת, מדוע על האחד להפסיד על מנת שהאחר ינצח?
אם כן, מדוע איננו ממציאים משחקים אחרים, בהם החוק הוא שההישג יושג מהשיתוף? הרי זה הבסיס ליצירת קשר אינטימי וחברות טובה.
מתחרות אינדיווידואלית למשחק שיתופי בשני צעדים


ניתן להמיר כמעט כל משחק תחרותי למשחק שיתופי בעזרת שני החוקים הבאים:
1. מ"אני" ל"אנחנו" – מטרת המשחק מושגת בניצחון משותף של כל המשתתפים.
2. מתחרים במשהו ולא במישהו – האתגר התחרותי יימדד כלפי זמן, או הישג קודם של הקבוצה, ולא האחד כנגד השני, ואף לא נגד קבוצה אחרת.

הנה דוגמה ליישום המודל במונופול:
1. מ"אני" ל"אנחנו" – על השחקנים לעבוד ביחד בכדי לבנות בתים ואחר-כך מלונות בכל המדינות, בכמה שפחות צעדים. כאשר שחקן נכנס למדינה של שחקן אחר, הוא יכול לעזור לו לקנות בתים, ועל כך מקבל את מדליית העזרה ההדדית מהבנק העולמי. כל סיבוב נספר. ככל שהשחקנים ירבו לשתף פעולה, כך מספר הסיבובים יקטן. המדליות האישיות נצברות באופן קבוצתי.
2. מתחרים במשהו ולא במישהו – בסוף המשחק בודקים לאיזה דרגה הגענו, כלומר בכמה צעדים ועם כמה מדליות, והאם שיפרנו את השיא הקודם. כמובן שניתן להרחיב בחוקים נוספים ברוח הדברים.

מה למדנו? כאשר המטרה משותפת, כשאני דואג לשני אני דואג בעצם לעצמי. מה תרגלנו? שיתוף פעולה. מה חווינו? אווירת בטחון ואמון הדדי. מי הרוויח? כולנו!

 


 מאמרים_משחק-החיים