לתת או לא לתת (ריטלין) – זאת השאלה

לתת או לא לתת (ריטלין) – זאת השאלה


בשנים האחרונות מאובחנים יותר ויותר ילדים כסובלים מבעיית קשב וריכוז(ADD) , או מבעיית קשב וריכוז עם היפראקטיביות (ADHD), לעיתים אף בגיל צעיר ביותר,
בגן טרום חובה, כלומר בגילאי 3-4. למעשה, מדובר בקשת רחבה ביותר של התנהגויות, אשר לא כולן קיימות אצל כל הילדים,
אך לגבי כולם מופיעה התלונה כי 'הילד לא לומד ומפריע לילדים אחרים ללמוד'.
משמעות האבחנה עבור ההורים הינה שילדם אינו מתנהג בהתאם למצופה ממנו בתוך המערכת וכתוצאה מכך גם לא מצליח ללמוד בה.
התלונות כוללות, בדרך כלל, קושי לשבת בשיעור ולהתרכז בנאמר, הפרעות לילדים אחרים, קושי לקבל גבולות, אלימות כלפי ילדים אחרים ועוד.
מדובר בתלונות אשר לא ניתן להתעלם מהן, אך להורים רבים גם לא ברור מה הם נדרשים לעשות מולן.



בשיחות עם ההורים ניתן להתרשם כי קשיים אלו לרוב מלווים את הילד מגיל צעיר, לעיתים מלידה, אך לעיתים רק מאז כניסתו למערכת החינוכית. ההורים, מצידם, רוצים לעזור, שומעים המלצות רבות לכאן ולכאן, אך מפחדים להזיק ולרוב נשארים מבולבלים מאד. מול חוסר האונים של ההורים ושל המערכת החינוכית, מציעה המערכת הרפואית מתן תרופה – לרוב ריטלין – אשר משפרת לטווח קצר (בטווח של שעות) את יכולת הקשב ובכך משפרת את יכולת הילד להסתגל ללמידה, כפי שהיא נדרשת ממנו בתוך המערכת החינוכית שלנו.
הבעיה מסתבכת עוד יותר, הואיל ולחלק מהילדים ישנם קשיים רבים עם ההורים וכתוצאה מכך קשיים רגשיים ועיכוב בהתפתחות, ולחלקם אין קשיים מיוחדים בבית, אך ישנם קשיים רבים בגן או בבית הספר. מתן הריטלין משפר (בקרב חלק מהילדים) את יכולת הילד להתרכז במהלך השיעור, אך לא את מה שלמד על עצמו ועל עולמו, מתוך המגע שלו עם העולם עד כה. כלומר, הוא מתקשה להפנים עד כמה הוא אהוב, חשוב או מוצלח – או לא, בעיני הוריו, חבריו ומחנכיו.
במאות המקרים אשר פגשתי ובהם טיפלתי, לא מדובר היה ב"ילדים שלא רוצים ללמוד", אלא בילדים אשר אינם יכולים ללמוד בתוך מערכת החינוך הנוכחית, כפי שהיא בנויה במתכונתה הנוכחית. גם ילדים עם הפרעות קשב וריכוז רוצים ללמוד, ומה שחשוב אף יותר הוא שהם יכולים ללמוד. עם זאת, הם זקוקים להתאמות מצד המערכת, הן לדרך בה הם לומדים, ואולי אף לתכנים אותם הם רוצים ו/או מסוגלים ללמוד.
ילדים אלו אינם מצליחים ללמוד באמצעות ישיבה, הקשבה, התאפקות ויכולת התמקדות בגירוי אחד, תוך התעלמות מכל הגירויים האחרים. אולם, הם לומדים בשמחה וברצינות תוך כדי הפעלה ופעילות, תחומים אשר הם מתענינים בהם, או תחומים שחייבים ללמוד, לאחר שהצלחנו לעניין אותם בהם.
לטעמי, הפתרון עבור ילדים אלו חייב לכלול התאמה רבה של הסביבה, ההורית והחינוכית, לצרכי הילד. רק לאחר מכן, במידה ועדיין מתרחש נזק לילד ו/או לסביבתו, יש לשקול מתן עזרה תרופתית להקלת תהליך הלמידה ההדדית של המערכת את הילד, ולא רק של הילד את המערכת. האם התאמה זו תפריע לילדים אחרים? ובכן, למידה פעילה יותר, מעניינת, עשירה ומגוונת יותר רק תעשיר את הילדים האחרים ותאפשר לכ-ו-ל-ם להשתלב.